ע"פ 514/66

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בפסק דין פשרה שקיבל תוקף על ידי בית המשפט המחוזי. על פי פסק הדין, נאסר על המערער להדפיס או לפרסם ספרים מסוימים שחיברו שלמה בלפורטה וחברו. עם זאת, איסור זה לא חל על הדפסים ותצלומים מספרים אחרים, גם אם הם זהים לספרים האסורים. כן הותר למערערת למכור ספרים שיצאו לאור לפני מועד מסוים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב והטיל על המערער קנס בגין הפרת הצו. המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי פסק הדין אינו "צו" כהגדרתו בפקודת ביזיון בית המשפט וכי הוא מעורפל וחסר בהירות. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי פסק הדין המאשר את הפשרה נחשב לצו ויש לו השלכות משפטיות זהות לכל צו בית משפט אחר. עוד קבע בית המשפט כי כוונת פסק הדין ברורה, גם ללא ראיות חיצוניות, אם כי במקרים מסוימים, כגון אלה הכרוכים במומחיות מקצועית, עשויות להידרש ראיות חיצוניות כדי לפרש צו. אשר לנטל ההוכחה, קבע בית המשפט כי על המשיב מוטלת האחריות להוכיח כי הספרים שהמערערת הדפיסה והפיצה הם אכן אלה האסורים על פי הפשרה. בית המשפט מצא כי המשיב מילא חובה זו, והוביל למסקנה כי יש לדחות את הערעור. השופט כהן אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות הטלת קנס על המערער, והוסיף כי המשיב זכאי להוצאות בסך 500 ל"י. ההחלטה ניתנה ב-29 במאי 1967.