רבני 1423736/03

תקציר

פסק הדין דן בהגדרת "טעות" המבטלת רכוש, תוך הבחנה בין סוגים שונים של טעויות. היא מדגישה כי קניין חל על סמך סופיות חוות הדעת של המוכר והקונה, וכל טעות בהבנתם יכולה לבטל את הנכס. פסק הדין מבהיר כי "מיקוח על טעות", המוגבל לתרחישים ספציפיים, שונה מטעויות אחרות לדעתו. בעוד "מיקוח על טעות" מתמקד בחפץ הנרכש, טעויות אחרות מתייחסות להנחות או למחשבות האישיות של הרוכש. ההבדל העיקרי טמון בעסקאות שבהן מעורבים שני צדדים, שבהן מצפים לבהירות והוגנות, לעומת פעולות חד צדדיות כמו מחילה או הקדשה. פסק הדין מתייחס לקידושין ולתלמוד, ומדגיש כי 'דברים שבלב אינם דברים', כלומר כוונות שלא נאמרו אינן מבטלות רכוש. עיקרון זה בא לידי ביטוי גם במקורות שונים, ביניהם שולחן ערוך, תוספתא ודעות של רבנים קדומים. פסק הדין בוחן גם את המקרה של דרב ענאן, ומסביר כי הוא אינו תומך בטענת המערערת, שכן מדובר בסליחה ללא הסכמה מראש. ככלל, ההחלטה שומרת כדין על תוקפו של הנכס, תוך הדגשה כי כל טעות בתהליך המיקוח, ובפרט בעסקה בין צדדים בעלת חוזה ברור, מצדיקה את ביטול הנכס.