ע"ע 177/10

תקציר

המערער, מנהל מחלקת החינוך, תבע את מעסיקתו, המועצה, בגין הפרשי שכר ותשלומים נוספים בתקופת חופשה. המערער ביסס את טענותיו על שני מסמכים: מסמך 92, שלטענתו היה חוזה עבודה, והסכם 91, הסכם קיבוצי. בית הדין האזורי קבע כי מסמך 92 אינו חוזה תקף, אך התנהלות הצדדים מלמדת על קיומו של חוזה, שתנאיו נגזרו ממעשיהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערער לא הציג מקור משפטי המזכה אותו בשכר של 150% ולכן תביעתו לכך נדחתה. בערעור הסכימו השופטים כי המערערת זכאית לשכר בשיעור של 150% בהתאם להתנהלות הצדדים ולהוראות בהסכמים משנת 1991 ומשנת 1995. עוד הסכימו השופטים כי יש לשלם למערערת תגמולים מסוימים, שכן אלה שולמו קודם לתקופת התביעה. המועצה נדרשה לחשב את שכרו של המערער על בסיס משרה של 150% והתשלומים הנוספים בהתאם להיקף אותה משרה, ולכלול את ההפרשות המתאימות לקרנות. טענות המערער בדבר ותק, החזקת טלפון ואחזקת רכב לצורך חישוב גמלתו נדחו. הערעור התקבל בחלקו, והמועצה חויבה לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המערער.