סע"ש 49840-05-19

תקציר

התובע, ראש כולל (ראש כולל, או רב המנהל בית כנסת ומרכז לימוד), הגיש תביעה נגד הנתבעים, תורה שלמה ומנהלה, מר וילהלם, בדרישה שהמלגה שקיבל תוכר כשכר, וכתוצאה מכך לקבל תשלומים נוספים עבור פיצויי פיטורים, הפרשות לקופת גמל, פיצויי אבטלה, והחזר סכומים שנוכו שלא כדין, ביחס לשתי תקופות עבודה נפרדות. הנתבעים טענו כי המלגה נועדה להיות מלגה אמיתית ולא שכר, ולכן התובעת לא הייתה זכאית לתשלומים המבוקשים. בית המשפט בחן את הסכמי ההתקשרות בין הצדדים, אשר חילקו את תשלום התובעת לשני חלקים: מלגה ומשכורת. בית המשפט מצא כי הכוונה מאחורי ההסכמים, בעת הקמתם, הייתה שהתובע ישמש הן כראש כולל והן כרב מן המניין, אשר פיקח על רבנים אחרים, למד והתנדב בקהילה. בית המשפט קבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי ההסכמים היו למראית עין בלבד, וכי המלגה הייתה למעשה משכורת. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי התובע פעל בחוסר תום לב, שכן ביודעין לא קיים את חלקו בחוזה, בעת קבלת תשלומי המלגה, ואף הודה כי עשה כן משום שבכוונתו לתבוע את הנתבעים. בית המשפט הדגיש כי חוזה דורש ביצוע בתום לב משני הצדדים, ללא קשר למעשיו של הצד השני. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי אין לראות בתשלומי המלגה שכר עבודה, ולפיכך נדחו טענות התובעת על יסוד טענה זו, למעט התביעה בדבר דמי הבראה בגין תקופת העבודה השנייה, לה זכאי התובע. בסופו של דבר, תביעת התובע נדחתה כמעט לחלוטין, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. עם זאת, הנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 1,469 ₪ כדמי הבראה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.