ד"מ 18556-11-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תנאי העסקתם של התובעים ואי תשלום שכרם, כאשר המחלוקת הבסיסית נסובה סביב זהות מעסיקם. התובעים, שעבדו אצל הנתבעים בתפקידים שונים, טענו כי לא קיבלו שכר עבור מספר חודשי עבודה וביקשו פיצוי בגין שעות נוספות, הודעה מוקדמת וגמול הלנה בגין אי תשלום שכר במועד. בית הדין בחן מדדים שונים לקביעת זהות המעסיק ומצא כי הן הנתבעת מס' 1 והן הנתבעת מס' 2 צריכות להיחשב כמעסיקות משותפות של התובעים. הנתבעת מס' 2 העסיקה ישירות את התובעים, קבעה את שכרם ושילמה להם, ואילו הנתבעת מס' 1 פיקחה על עבודתם, סיפקה את כלי העבודה וקבעה את שעות עבודתם. בית המשפט שקל גם את אופי העבודה, את ההתקשרות בין הנתבעים ואת התנהלות הצדדים, וציין כי טענתה של הנתבעת מס' 1 בדבר מיקור חוץ באמצעות חברה אחרת, סיטי, אינה אותנטית. בית המשפט קיבל את תביעת התובעים לשכר שלא שולם, וקבע כי הם לא קיבלו שכר עבור החודשים הנתבעים. באשר לגמול שעות נוספות, בית המשפט פסק לתובעים גמול של עד 60 שעות נוספות בחודש, שכן מצא את עדותם בנוגע לשעות העבודה אמינה, בעוד הנתבעים לא הציגו כל ראיה לסתור אותה. עוד קבע בית הדין כי התובעים אינם זכאים להודעה מוקדמת, שכן הם יזמו את הפסקת עבודתם בשל אי תשלום שכר. לכל תובע נפסקו סכומים משתנים בגין שכר שלא שולם וגמול שעות נוספות, שחושבו על בסיס שעות העבודה האישיות והשכר החודשי שלהם. הנתבע מס' 2 חויב לשלם 30% מסכומים אלה כפיצוי הלנה בגין אי תשלום שכר במועד, ואילו הנתבע מס' 1 היה פטור מתשלום זה בשל טעות כנה באשר לחובות המעביד. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם במשותף לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. החלטת בית המשפט ניתנה בהעדר הצדדים ביום 9.3.2015.