ת"א 41145-06-22

תקציר

המבקש, הטוען לדיירות מוגנת על חלקת מקרקעין, לא הביא ראיות מספיקות לביסוס עילת תביעתו. ההסכם המוצג אינו הסכם שכירות מוגנת אלא הסכם מכר לאותו מגרש, שטרם הושלם. זאת ועוד, טענת המבקש לדיירות מוגנת אינה נתמכת בהליכים משפטיים קודמים הקשורים לנכס, ומצבם הנוכחי של המקרקעין סותר טענה זו. על פי החוק, הקרקע המדוברת, נטולת מבנים ולא הושכרה לפני שנת 1976, אינה זכאית לדיירות מוגנת. המבקש גם לא הביא ראיות לפעילות מסחרית כלשהי המתרחשת במקרקעין. ככלל, המבקשת לא עמדה בקריטריונים לדיירות מוגנת ולפיכך אין בה כדי למנוע מהמשיבים – הבעלים החוקיים של החלקה – לתפוס חזקה במקרקעין. איזון שיקולי הנוחות וההגינות נוטה אף הוא לטובת המשיבים. משכך, מבוטל צו המניעה הזמני המונע מהמשיבים לקבל חזקה, הבקשה לצו מניעה זמני נדחית, והמבקש חויב בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של המשיבים. צו עיכוב ביצוע נקבע לשבעה ימים כדי לאפשר למבקש זמן להסתגל.