ת"א 22204-12-17

תקציר

התובע, יליד 1944, תבע את רופא השיניים הנתבע בגין טיפול שיניים רשלני. התובעת טענה כי הנתבע לא קיבל את הסכמתה מדעת לטיפול וכי ביצע עקירות ושתלים מיותרים. עוד טענה כי הגשרים הזמניים גרמו לה לאי נוחות, אך הנתבע לא נקט כל פעולה כדי לעזור. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובעת קיבלה טיפול הולם והסכימה לתוכנית הטיפול. בית המשפט מינה מומחה אשר מצא כי הנתבעת ניהלה באופן לקוי את התיק הרפואי של התובעת, אך השתלים והשיקום שבוצעו על ידי הנתבעת היו סבירים בדרך כלל. עם זאת, המומחה הגיע למסקנה כי אין צורך לעקור שמונה שיניים ניתנות לשיקום בלסת התחתונה וכי הטיפול של הנתבע לא הצליח להשיג נוחות עם גשרים זמניים בשתי הלסתות. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעת התרשלה בעקירת שיני התובע וגרמה לאי נוחות בגשרים הזמניים. בית המשפט פסק לתובעת פיצויים לא ממוניים והוצאות נסיעה בסך 75,000 ₪, והורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 111,000 ₪ עבור עלות גשר קבוע והוצאות נלוות אחרות מהטיפול בה במרפאה אחרת. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 600 ₪ עבור עלות התייעצות עם רופא שיניים אחר. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע 186,600 ₪, בתוספת 23.4% שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת הם יצברו ריבית. פסק הדין ניתן לטובת התובעת שלא בפניה ביום 5.1.2023.