עמ"נ 22062-05-14

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת של המערערת עם העירייה בנוגע לסיווג הנכס שלה לצורך גביית ארנונה. המערער טען כי הימנעותה של ועדת הערר מלקיים הליך הוכחות ולבדוק את הנכס הובילה לחקירה לקויה. אולם, מאחר שהמערערת לא ביקשה לקיים הליך הוכחות בפני הוועדה, נדחתה טענה זו. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי יש להתערב בהחלטת הוועדה לגופה בכל הנוגע לסיווגם של מתקנים שונים בנכס, כגון חדרי מגורים, חדרי לימוד וחדרי כושר, וקבע כי החלטת הוועדה התבססה על ראיות מספיקות. בית המשפט גם אישר את החלטת הוועדה לפיה המערערת לא הוכיחה כי הנכס שלה פטור מארנונה עקב שיפוצים או בשל שטחים שאינם בשימוש. עם זאת, בית המשפט מצא כי הוועדה לא התייחסה לכמה מטענות המערערת לגופן, לרבות טענות בדבר טעויות במדידת שטחי הנכס, חיוב כפול בגין חדרי מדרגות וסיווג מרפסות קטנות, שטח בית כנסת, רחבת פריקה, מרפסת גג וחדרי חשמל. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש להחזיר נושאים אלה לוועדה להמשך דיון והכרעה.