דב"ע נו/14 - 01

תקציר

עניינו נסוב סביב תאונת עבודה שהתרחשה ביום 29.3.92, בה נגרמו חבלות בצווארו ובראשו של המערער. בעקבות התאונה קיבל המערער דמי פגיעה בעבודה, שהופסקו מאוחר יותר. לאחר מכן פנה המערער לוועדה הרפואית להערכת נכויותיו, ולאחר מכן פנה לוועדה הרפואית לעררים כאשר נקבע כי נקבעה להם נכות צמיתה בשיעור של 0%. ועדת הערר דחתה את ערעורם, מה שהוביל את המערער להגיש תביעה לבית הדין האזורי, שגם היא נדחתה. לאחר מכן הגיש המערער בקשת רשות ערעור למוסד לביטוח לאומי, אשר ניתנה. עיקר הטענות שהציג בא כוח המערער נסובו סביב הרכב ועדת הערר, לפיה היה עליה לכלול רופא אף אוזן גרון, והסתמכות על חוות דעתו של ד"ר צבי חזן, רופא אף אוזן גרון, שבדק את המערער קודם לכן. כן טען בא כוח המערער גם בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה לבין נזקיו של המערער, ובפרט בדבר ירידה בשמיעה וסטיית מחיצה. המשיב, המוסד לביטוח לאומי, הסכים שעניינו של המערער ייבחן על ידי ועדת ערר בהרכב שונה הכוללת רופא אף אוזן גרון. עם זאת, הם טענו כי הסתמכותה של הוועדה הקיימת על חוות דעתו של ד"ר חזן תקפה וכי לוועדת הערר יש סמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעות. בית המשפט קיבל את הערעור והורה להחזיר את עניינו של המערער לוועדת ערר חדשה, הכוללת לפחות רופא אף אוזן גרון. בית המשפט הדגיש כי על ועדה זו לבחון את כל הראיות הרפואיות הקודמות, לרבות חוות דעתו של ד"ר חזן, אך לא להיות כבולה להחלטות הוועדה הקודמת. פסק הדין לא כלל צווים בדבר הוצאות, ושני הצדדים עודכנו על ההחלטה בדואר.