ת"א 9851-06-19

תקציר

הסכסוך הוא בין שתי משפחות שכנות שגרות בבית משותף וחולקות רכוש משותף. התובעים, בני הזוג אלמליך, תבעו את שכנם מר שפר בגין הפרת הסכם המכונה "הסכם העקרונות", שחילק את החזקה והשימוש בחצר המשותפת שלהם. שני הצדדים הפרו את ההסכם; לפיכך, דחה בית המשפט את בקשתם של בני הזוג אלמליך לדמי שימוש אך העניק סעד לא ממוני, והורה לשפר לפנות את חלק החצר שהיה בבעלותם הבלעדית של בני הזוג אלמליך. השופט גם חייב את שפר לשלם מחצית מהוצאות התיקון בגין נזקי הרטיבות שנגרמו לו, בסך 40,250 שקל, וכן להשתתף בהוצאות הבנייה (25 אלף שקל) ובהוצאות הניקוז (696 שקל). תשלומים אלה הסתכמו ב-73,736 שקל, שישולמו לבני הזוג אלמליך. בנוסף, חויב שפר בהוצאות המשפט של בני הזוג אלמליך, לרבות הוצאות משפט, שכר טרחת עורך דין ומע"מ, בסך 20,350 שקל. ההחלטה התקבלה לטובת בני הזוג אלמליך, שכן נמצא כי שני הצדדים הפרו את הסכם העקרונות. ההבדל המהותי בין הסעד הנתבע לבין זה שנפסק הביא את השופט למסקנה כי שפר סיפק הגנה יקרה, ובכך מצדיק ניכוי בהוצאות ובשכר הטרחה שנפסקו לבני הזוג אלמליך.