עע"א 1149/07

תקציר

גזר הדין עוסק בעתירה נגד החלטת ועדת השחרורים להעניק לווהר צלמון שחרור מוקדם מהכלא. צלמון נכלא לראשונה בשנת 1998 לחמש שנים בגין עבירת סמים חמורה. הוא קיבל שחרור מוקדם, אך עד מהרה ביצע עבירת סמים חמורה נוספת, שהובילה למאסרו מחדש. ועדת השחרורים החליטה לבטל את שחרורו בשל הפרה זו. עם זאת, על החלטת הדירקטוריון הוגש ערעור בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, שתוצאתו קוצרה תקופת המאסר. בהמשך הובא צלמון שוב בפני ועדת השחרורים לצורך שחרורו הפוטנציאלי. הוועדה החליטה להעניק לו שחרור על תנאי, החלטה שהמדינה ערערה עליה בעתירה הנוכחית. בית המשפט פסק לטובת המדינה וביטל את החלטת ועדת השחרורים. נטען כי צלמון לא הוכיח די הצורך כי לא יחזור לפעילות פלילית, תוך הדגשת חוסר אמינותו ופרק הזמן הקצר שבין שחרורו לביצוע עבירה נוספת. זאת ועוד, החלטת הדירקטוריון לא שקלה כראוי את התנהלותו של צלמון בעבר ואת התחכום שבעבירה הנוספת. בית המשפט הדגיש כי הוא ממעט להתערב בהחלטות ועדת השחרורים, אך מצא לנכון לעשות כן במקרה זה בשל הימנעותה של הוועדה מלשקול את כל הגורמים הרלוונטיים. כתוצאה מכך, צלמון ימשיך לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו.