רע"א 55483-09-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר מטעמים שיפוטיים. המערערים, הנתבעים בתיק החזר הלוואה, הגישו בקשה להעביר את הדיון בתיק למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי מדובר ב"עניין כלכלי" כהגדרתו בחוק בתי המשפט. המשיבים, שהם התובעים בתיק החזר ההלוואה, התנגדו לבקשה וטענו כי מדובר בתביעה פשוטה להחזר הלוואה ללא קשר להליכים שניהל נאמן בפרשת ברוקלנד. הם טענו כי לערכאה נמוכה יותר יש סמכות מהותית לדון בתביעה. בית משפט קמא הסכים עם המשיבים ודחה את בקשת המערערים, והביא את המערערים לבקש רשות ערעור על החלטה זו. השופט, לאחר ששקל את הטענות, נתן רשות ערעור אך בסופו של דבר דחה את הערעור, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. השופטת נימקה את החלטתה בכך שהמחלוקת העומדת על הפרק היא בעיקרה חוזית במהותה ואינה נוגעת לזכויות הצדדים כבעלי מניות, אלא לחובותיהם בנוגע להחזר ההלוואה. לפיכך, הוא לא היווה "עניין כלכלי" כהגדרתו בסעיפים 42ב(א)(1)(ד) או 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט. זאת ועוד, קיבלה השופטת את קביעתו של בית משפט קמא כי חוק החברות אינו חל על התאגידים הזרים המעורבים בתביעה, אשר שלל את האפשרות לאפיין את המקרה כעניין כלכלי לפי סעיף 42ב(א)(6) לחוק בתי המשפט. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים, בסך 7,500 ₪. כן הורה השופט על חילוט ביטחונם של המערערים, שיועבר לידי המשיבים באמצעות ייצוגם המשפטי. החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים ומיום 13.11.2022.