עד"י 114/01

תקציר

גזר הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט הצבאי בבית אל שזיכה את מאזן אבו הילאל, תושב אבו דיס בן 22, מחלק מהאישומים נגדו. הילאל הואשם בשורה של עבירות, בהן חברות ופעילות בארגון בלתי חוקי, החזקת תפקיד בארגון, חברות בהתאחדות בלתי מותרת אחרת, השלכת חפץ מבעיר, הכנת חפץ תבערה והצתת רכב. בתחילה הודה באשמה בכל האישומים, אך מאוחר יותר שינה את הודאתו. לאחר מכן נקבע התיק להוכחות, אך הסנגור הודיע כי יגיש את כל הראיות בהסכמה מבלי לזמן עדים, כולל הנאשם. בית משפט קמא הרשיע את הילאל ברוב סעיפי האישום, אך זיכה אותו מאשמת החזקת תפקיד בארגון בלתי חוקי והשלכת חפץ מבעיר, בטענה שהילאל היה שיכור מדי במהלך האירוע מכדי להשתתף בעבירה. התביעה ערערה על זיכוי זה, בטענה שמכיוון שהילאל לא העלה את טענת השכרות, בית המשפט לא היה צריך לשקול אותה. ערכאת הערעור הסכימה עם התביעה, וקבעה כי כאשר סנגורים מגישים ראיות בהסכמה, הם מוותרים על זכותם לחקור עדים בחקירה נגדית ומסכימים לאמיתות הראיות שהוצגו. לפיכך, בית המשפט היה צריך להרשיע את הילאל בכל הסעיפים. יתר על כן, השופט מצא כי טענת השכרות לא הוכחה ואינה הגנה תקפה במקרה זה. לפיכך התקבל הערעור להרשיע את הילאל באשמת זריקת חפץ מבעיר. באשר לגזר הדין, שופט הערעור הסכים עם ערעור התביעה והחמיר את עונשו של הילאל לשש שנות מאסר, מתוכן ארבע ירוצו בפועל, והיתר על תנאי. זאת, בשל חומרת העבירות של הילאל, שכללו השלכת בקבוקי תבערה לעבר אוטובוס והצתת מערבל בטון. השופט ציין כי הילאל אמנם לא היה המוביל בעבירות אלה, אך עדיין מילא תפקיד משמעותי. הקנס שהטיל בית משפט קמא נותר על כנו.