רע"א 3397/23

תקציר

בפסק הדין בעניין הדיון בתביעה ייצוגית נגד שטראוס בגין רשלנות הקשורה לדליפת אמוניה, החליט השופט עופר גרוסקופף כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור באופן חלקי. עיקר עיסוקה היה בשאלה האם דליפת האמוניה מהווה "מפגע סביבתי" לפי סעיף 6 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות. השופט הגיע למסקנה כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת לבחון אם הרשלנות הנטענת, ובפרט הטיפול באמוניה, עמדה בתנאים העומדים בקריטריונים הנחשבים ל"מפגע סביבתי" על פי החוק האמור. הוא ציין כי בית המשפט קמא המקורי לא קבע הגדרה זו באופן משביע רצון באמות מידה אובייקטיביות – כגון חריגה מספי פליטה מסוימים או הפרת הוראות חוק – והדגיש את הצורך בחקירה יסודית ובירור הגדרות. ההחלטה הצביעה אפוא על כך שכוונות המחוקק הרחבות הנוגעות להגדרת מפגעים סביבתיים עדיין אינן ברורות מספיק, דבר המעורר קשיים בהתדיינויות מסוג זה. בנוסף, השופט התייחס לצורך בבדיקה קפדנית, שייתכן שתכלול מינוי מומחים מטעם בית המשפט, כדי לוודא אם הדליפה עומדת בקריטריונים החוקיים הנדרשים לסיכון סביבתי, שכן ממצאים קודמים התבססו על ראיות חלקיות. תוך הכרה במורכבותן של טענות למפגעים סביבתיים, הוא הגיע למסקנה כי מרכיבים מסוימים בערעורים האחרים של שטראוס, ובפרט אלה הנוגעים להפרת חובת זהירות, אינם מצדיקים עיון נוסף בערעור. פסק דין מקיף זה נועד להבטיח שהמסגרת המשפטית למפגעים סביבתיים תוגדר טוב יותר למקרים עתידיים, תוך הדגשת חשיבותם של קריטריונים אובייקטיביים בהערכות משפטיות והצורך בבהירות פרוצדורלית ומהותית במקרי רשלנות סביבתית מסוג זה.