בע"מ 300/24

תקציר

בפסק הדין מיום 14.1.2024 דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור, בנימוק של היעדר "שאלה עקרונית" החורגת מהאינטרסים האישיים של הצדדים המעורבים. על פי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, ובהתחשב בתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התש"ף-2020, נקבע כי הערעור אינו נחוץ כדי למנוע עיוות דין. המבקשים העלו תהיות בדבר הזכאות לתמורה מנכס שהוריש המצווה, אשר יצא מנכסי המצווה ללא ידיעתו, וטענו כי אם המצווה לא הצליח לעדכן את הצוואה, יש לשלם פיצויים ליורשים אחרים. עם זאת, בית המשפט מצא את הדין לפי סעיף 51(ג) לחוק הירושה ברור: אין לחייב פיצויים אם הנכס אינו חלק מנכסי המצווה בעת מותו. המבקשים טענו כי מכירת דירה על ידי המשיב מס' 1 פוגעת בזכויותיהם ומחייבת פיצויים, אך מאחר שהמכירה אושרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, היה מקום להתייחס לכל טענה קשורה שנים קודם לכן. בית המשפט דחה גם שאלה עקרונית הנוגעת לחבות בפירעון חובות, וציין כי התנהלות המבקשים, שנתפסה כניצול לרעה של ההליך המשפטי והתנהלה בחוסר תום לב, פגעה בבקשתם. בית המשפט ציין כי ההכרעה בערעור הספציפי הזה קשורה אך ורק לנסיבות המקרה, וסירב לעסוק בשאלות תיאורטיות שלא ישנו את התוצאה. משכך, הבקשה נדחתה, ולא הוצא צו להוצאות בשל היעדר מענה מבוקש.