ת"א 18085-09-17

תקציר

פסק הדין דן בבעלות על אולם 87, שהייתה שנויה במחלוקת בין שתי חברות שבשליטת אותו אדם, יעקב. יעקב היה גרוש ממירה, שהייתה זכאית לאולם 87 במסגרת הסכם הגירושין שלהם. האולם היה במקור בבעלות אחת החברות של יעקב, אך היה אמור לעבור למירה. בית המשפט מצא כי מירה אכן הייתה הבעלים של אולם 87 ויעקב הסכים לכך בהסדר הגירושין, וטענותיו אחרת נטענו בחוסר תום לב. אולם, בקשתה של התובעת, שביקשה לרכוש את האולם ממירה, נדחתה. זאת, משום שהמכירה לתובעת לא נחשבה כחוקית, שכן היו חששות לגבי מצבה הנפשי של מירה בעת המכירה, והתמורה הנמוכה ששולמה עבור האולם - רק כ-40% משווי השוק שלו. סכום זה העלה חשש כי התובע ניצל את מירה והונה או עושק אותה. יתר על כן, מירה לא נכללה כבעלת דין בתיק, שבית המשפט ראה בו פעולה מכוונת של התובעת כדי להסתיר את הנסיבות שבהן נכרת ההסכם. אי הכללתה של מירה, התמורה הנמוכה ששולמה ומצבה הקוגניטיבי של מירה בעת המכירה, כל אלה הביאו את בית המשפט לדחות את תביעת התובעת. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות עורכי הדין של הנתבעים.