ד"מ 18942-08-14

תקציר

תובע הגיש תביעה נגד מעסיקו לשעבר, הנתבעת מס' 1, ושני נתבעים נוספים, בה ביקש להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל על שני הנתבעים האחרונים אחריות אישית לחובות המעסיק כלפיו. התובע עבד במועדון ביליארד בבעלות הנתבע מס' 1 במשך מספר חודשים, מספטמבר 2013 ועד להתפטרותו בפברואר 2014. לטענתו, סיכם על תנאי עבודה משופרים, לרבות העלאה בשכר, עם הנתבע מס' 3, שלטענתו היה בעל השליטה האמיתי בנתבעת מס' 1, למרות טענותיה ההפוכות. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו לגבי מבנה הבעלות ודחה את התביעה נגד הנתבעים מס' 2 ו-3. באשר לטענות התובעת בגין רכיבי שכר שונים כנגד הנתבעת מס' 1, כגון הפרשי שכר, דמי חופשה ודמי נסיעה, קיבל בית הדין אותן באופן חלקי ודחה אותן באופן חלקי על סמך הראיות הקיימות. גם תביעתה שכנגד של הנתבעת מס' 1 לניכוי נדחתה בשל היעדר ראיות מספיקות וחוקיותו המוטלת בספק של הסעיף החוזי הנטען המאפשר את הניכוי. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט לנתבעת מס' 1 לשלם לתובע 5,251 ₪ עבור רכיבי תביעתו המקובלים, בתוספת 5,000 ₪ בגין אי המצאת תלוש משכורת פברואר 2015 והודעה על כך לעובד. ההחלטה כללה הערת אזהרה בנוגע לשימוש לרעה אפשרי במבנים תאגידיים כדי להתחמק מחובות, אך הימנעותו של התובע מלספק ראיות משכנעות הובילה את בית המשפט לדחות את התביעה לאחריות אישית במקרה זה.