דב"ע נג/7 - 02

תקציר

פסק הדין במקרה זה מתייחס לערעורם של מספר חיילים משוחררים משירות חובה שהגישו בקשה למענק מהמוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 127(ב) לחוק הביטוח הלאומי. המערערים, כולם בוגרי תיכון, סווגו כעובדים בלתי מקצועיים על ידי שירות התעסוקה והופנו לעבודה בבתי מלון. הם עודכנו על ידי גורמים בשירות התעסוקה ופרסמו חוזרים כי עבודה זו תזכה אותם במענק. עם זאת, לאחר שעבדו בבתי המלון במשך חצי שנה או יותר, בקשתם למענקים נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בנימוק שעבודה מלונאית אינה מהווה "עבודה מועדפת" כהגדרתה בתקנות הביטוח הלאומי. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעת המערערים, והוביל לערעור זה. בית המשפט מגיע למסקנה כי המערערים אינם זכאים למענק שביקשו משום שעבודה מלונאית מוחרגת במפורש מהגדרת "עבודה נדרשת" בסעיף 127(ו) לחוק הביטוח הלאומי, וכפועל יוצא מכך מהגדרת "עבודה מועדפת". משכך, אין המערערים יכולים לעמוד בתנאים המפורטים בסעיף 127(ב) ואינם זכאים למענק. עוד מודגש בפסק הדין כי מסירת מידע שגוי למערערים על ידי שירות התעסוקה אינה מקנה להם זכויות כלשהן, שכן טענתם מבוססת על החוק. בנוסף, בית הדין ממליץ לשירות התעסוקה לוודא כי עובדיו מספקים מידע מדויק ולנהל רשימה עדכנית של משרות המזכות במענקים. לפיכך הערעור נדחה ללא הוצאות, ובית הדין מקווה כי שירות התעסוקה פעל ליידע את כל עובדיו בנושא.