תמ"ש 35603-12-11

תקציר

לאחר שהיו נשואים כמעט 40 שנה, נפרדו הגבר והאישה והחלו ביניהם מספר הליכים משפטיים. ההליכים המשפטיים התנהלו בבתי המשפט השונים - בית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט המחוזי, לשכת ההוצאה לפועל ובית הדין הרבני. הגבר תבע את האישה בגין מספר תביעות, ביניהן איזון משאבים, דמי שימוש הולמים לזמן שבו האישה החזיקה באופן בלעדי במשק הבית המשותף לאחר עזיבתו, ופיצוי כספי בגין סירובה של האישה לתת לו גט. האישה טענה מנגד לחלוקה לא שוויונית של המשאבים לטובתה, וטענה כי ההימורים של הגבר ואורח חייו הראוותני הובילו אותם לחובות. היא גם טענה למחצית מהמוניטין והבעלות לכאורה של האיש בחברה בע"מ. השופט קבע כי מועד קרע הנישואין הוא המועד בו הגישה האישה תביעה לראשונה לבית המשפט, שהוא 8 ביוני 2006. השופט הורה לשני הצדדים למנות מומחה שימונה על ידי בית המשפט לחישוב יתרת המשאבים, שתכלול את הפנסיה והחיסכון של שני הצדדים. המשאבים יחולקו שווה בשווה, למעט כמה פריטים וחובות שנפדו. טענותיה של האישה לזכויות בחברה לא הוכחו ונדחו. לפיכך, נדחתה גם הטענה כי הגבר חייב לאישה חצי מיליון שקל. השופטת דחתה גם את תביעתו של הגבר לדמי שימוש, שכן הוא עזב את הבית המשותף מרצונו החופשי והאישה לא מנעה ממנו להשתמש בו. יתרה מכך, השופטת דחתה את תביעת הנזיקין של הגבר בגין סירוב לתת גט, וקבעה כי הגבר לא פעל בתום לב, שכן הוא לא היה מעוניין להתגרש מהאישה, וגם כאשר האישה הסכימה להתגרש ללא כל תנאי, הוא לא נקט צעדים כלשהם כדי ליזום זאת. הגבר חויב לשלם לאישה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.