ע"א 497/59

תקציר

פסק הדין בפרשת חיים פרנק נגד חיים לנגברג עסק בסכסוך על חוזה שכירות עסקי. פרנק, בעל הבית, תבע את לנגברג, השוכר, לפנותו מהחנות המושכרת משני טעמים: שימוש בנכס המושכר בניגוד לתנאי השכירות ואי תשלום דמי שכירות. הסכם השכירות המקורי כלל סעיף שאסר על לנגברג למכור סחורה מסוימת, במיוחד פריטי אבירות, בחנות. עם זאת, לנגברג הפר תנאי זה, מה שהוביל להחלטתו של פרנק להפסיק לקבל תשלומי שכר דירה. התיק נסב סביב פרשנותה של הפרה זו והשלכותיה. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת לנגברג, מה שהוביל את פרנק לערער על ההחלטה. ערכאת הערעור הסכימה עם פרנק כי לנגברג אכן הפר את תנאי החכירה. השופטים קבעו כי הסכמתו של פרנק לתשלומי שכר הדירה תוך ידיעה על ההפרה מהווה ויתור, המחילה על הפרת העבר אך אינה מהווה הסכמה להפרות עתידיות. הם תיארו את ההפרה כהפרה מתמשכת, ורמזו כי כל יום של אי ציות מהווה הפרה חדשה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התנהלותו של פרנק הייתה סבירה ועולה בקנה אחד עם קיום הסכם השכירות, בעוד שמעשיו של לנגברג היו מכוונים ולא מוצדקים. לנגברג המשיך לזלזל בסחר האסור למרות אזהרות ולא ביקש תיקון חוקי למעשיו. כתוצאה מכך, בית המשפט לערעורים הורה על פינויו של לנגברג מהחנות, העניק לו תקופת חסד של שנה, ופסק כי עליו לכסות את הוצאותיו המשפטיות של פרנק בכל שלושת שלבי ההליך המשפטי. החלטה זו התקבלה על בסיס האינטרסים של שני הצדדים, תוך הדגשה כי לנגברג פעל שלא בצדק בכך שהתעלם מהסכם השכירות ולא תיקן את מעשיו.