פ"א 55871-02-18

תקציר

פסק הדין דן בעונשים על בנייה בלתי חוקית על קרקע חקלאית. בית המשפט העליון הדגיש את הצורך בענישה מחמירה ונקשה בעבירות מסוג זה, שהוגדרו כ"מגפה ממלכתית". העונש על בנייה ללא היתר נקבע על פי עקרון ההלימות, בהתחשב בחומרת העבירה ובפגיעה שהיא גורמת לשלטון החוק ולאפשרויות התכנון. במקרה זה, הנאשם בנה שני מבנים בשטח כולל של 160 מ"ר על קרקע חקלאית, אשר לא ניתן להכשיר אותה בשל ייעודה. בית המשפט הכיר בחומרת העבירה אך שקל גם נסיבות מקלות, לרבות מצוקת הדיור של הנאשם, זמניותה של הבנייה והיעדר אמצעים תכנוניים לשינוי ייעוד הקרקע. במסגרת המתחם הפלילי, בית המשפט מתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירה, כגון מצבו הרפואי של הנאשם, מצוקתו הכלכלית וקבלת אחריות. גם חוסר ייצוגם של הנאשמים בבית משפט קמא ודחיית בקשתם לדחייה בבקשת הייצוג שיחקו תפקיד. ערכאת הערעור הפעילה את שיקול דעתה לשקול ראיות נוספות שהוצגו בדבר נסיבותיו של הנאשם. כתוצאה מכך הופחת הקנס שהוטל ל-40,000 ש"ח, שישולמו בתשלומים של 2,000 ש"ח כל אחד או שלושה ימי מאסר בגין כל תשלום, והתחייבות חתומה בסך 40,000 ש"ח וכפל שכר הטרחה שקבע בית המשפט קמא. עוד קבע בית המשפט כי הצווים לאיסור השימוש והריסת הבנייה הבלתי חוקית לא יוותרו מעבר ליום 30.11.2018. בפסק הדין הודגש כי לא ניתן לקבל את הבנייה הבלתי חוקית, ועל בית המשפט לנקוט עמדה השוללת את הכדאיות הכלכלית של עבירות מסוג זה. מקרה זה, עם קנס מופחת, נמצא תואם פסיקות קודמות בנסיבות דומות. הכרעת הדין נועדה לאזן בין ההרתעה לבין הנסיבות הפרטניות, ולשקף את חומרתן של עבירות התכנון והבנייה, תוך התחשבות בעובדות הספציפיות של המקרה.