ת"פ 1525/98

תקציר

בגזר הדין הורשעו שלושת הנאשמים בעבירות בנייה, בהן בניית פי שניים דירות מהמותר בשלושה בניינים נפרדים בחיפה. נאשמים 1 ו-2 הם בעלי ההיתר והשותפים לעבירה, ואילו נאשם 3 הינו קבלן רשום שניהל את הפרויקט. העבירות בוצעו בשנת 1997, וכתבי האישום הוגשו בשנת 1998. הדירות אוכלסו מאז, והתובע לא ביקש צווי הריסה או הערות אזהרה, אלא ביקש קנס בגובה כפל ההפרש בין שווי הבניינים כפי שנבנו לבין ערכם כפי שהותר. בית המשפט פירט את הארכות הרבות שניתנו לנאשם 3, אשר התעלם מההליכים המשפטיים. בינתיים הופיעו נאשמים 1 ו-2 והודו במיוחס להם. אופי ההרשעה מתייחס לחריגות בנייה ולכך שהנאשמים קיבלו היתר בנייה ל-18 יח"ד אך בנו 36 יח"ד במקום. התובע ביקש קנס של 1,620,000 דולר, כפול מההפרש בשווי המבנים. בית המשפט מצא בקשה זו תקפה, תוך פירוט הרווח העצום שהפיקו הנאשמים והצורך בהרתעה במקרים כאלה. שווי התוספת למבנים כפי שהוקמו חושב כ-810,000$, שהוא סך כל הפרשי השווי בין היחידות המותרות לבין היחידות שנבנו בפועל בשלושת המבנים. בית המשפט קיבל את חישוב התובעת, שהתבסס על מחירי דירות דומות באזור. הסכום התקבל גם על ידי נאשמים 1 ו-2, שלא הציגו כל ראיה נגדית. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שלא יש להטיל את כל הסכום הזה על כל נתבע, שכן חלקו שימש להוצאות בנייה ומיסים. בהתחשב בכך שנאשמים 1 ו-2 נמצאים בהליכי פירוק, קבע בית המשפט כי יש להטיל עליהם אחוז קטן מסך הקנס. חוסר מעורבותם בתהליך הבנייה, והזמן שחלף מאז, נלקחו בחשבון. הקנס לנאשם 1 נקבע על 5% מהקנס שהוטל על נאשם 3 בסך 70,000 ₪, ולנאשם 2 נקבע הקנס על סך 7,000 ₪. שני הסכומים ישולמו בתשלומים. על נאשם 3 נגזר קנס בסך 1,400,000 ₪ או שנת מאסר במקום אי תשלום, שישולם ב-20 תשלומים שווים. בית המשפט קבע כי הוא קיבל אזהרה מספקת לגבי העונש הפוטנציאלי, למרות היעדרותו מהדיונים. גזר הדין לנאשם 3 יימסר לו באופן אישי על ידי התובע.