ת"פ 22490-03-20

תקציר

הנאשם הואשם במספר סעיפים של אלימות במשפחה כלפי בת זוגו. הוא נמצא תחילה בלתי כשיר לעמוד לדין ואושפז לפי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש. לאחר שנמצא כשיר לעמוד לדין, הוא הורשע על סמך כתב אישום מתוקן. סעיפי האישום כללו תקיפה, איומים והיזק לרכוש. עברו הפלילי של הנאשם כלל הרשעות קודמות רבות בגין אלימות במשפחה. בשל חומרת העבירות, הדגישה השופטת את הצורך בהחמרת הענישה, תוך הדגשת הנזק הנפשי והגופני שנגרם לקורבן. השופט הכיר בהפרעת האישיות האנטי-חברתית של הנאשם, אך לא ראה בה גורם מקל בהתחשב בעבירות האלימות החוזרות ונשנות שלו. יתר על כן, השופט הורה על ניכוי תקופת האשפוז הפסיכיאטרי מעונש המאסר, מתוך הכרה בתוצאה המעשית של הצו כשלילת חירות, אם כי לא עונשית במהותה. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 42 חודשי מאסר בפועל, בתוספת מאסר על תנאי. השופט הדגיש את הצורך בעונש מרתיע, שמטרתו להגן על הקורבן ועל החברה מפני אלימות במשפחה. הן לתביעה והן להגנה הייתה הזכות לערער על גזר הדין בתוך 45 יום.