ע"א 9788/07

תקציר

הערעור נסוב סביב עניינה של הדיל מרמש, שנפטרה כתוצאה מרשלנות רפואית לכאורה במהלך שהותה בבית החולים הדסה. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק תחילה לטובת עזבונו של מרמש, ופסק פיצוי בגין רשלנות לאחר שמצא טעויות בטיפול הרפואי שהעניק ד"ר שלזינגר. מרמש סבל מכאבי ראש עזים, טשטוש ראייה ולחץ תוך גולגולתי גבוה, שלא נוהלו כראוי על פי עדויות מומחים. פרופ' י. גרושקביץ' מתח ביקורת על ההחלטה לבצע ניקור מותני, וייחס את מותה לצניחת גזע המוח שנגרמה כתוצאה מהליך זה, שלטענתו אינו מתאים בהתחשב בסימפטומים שלה. בית המשפט הסכים וציין כי הרופאה, מתמחה, נמנעה מלהתייעץ עם רופאה בכירה, ובכך הפרה את חובת הזהירות שלה – החלטה שבית המשפט קיבל כסיבה הקרובה למותה של מרמש. מומחה יריב, פרופ' רפפורט, הציע כי סיבת המוות אינה ברורה בשל היעדר נתיחה שלאחר המוות, וערער על הקשר בין הנקב המותני למותו של מרמש; עם זאת, בית המשפט מצא ליקויים ברשומות הרפואיות מספיקים כדי להעביר את נטל ההוכחה אל המשיבים, בו לא עמדו. העיזבון תבע פיצויים מוגדלים, וטען לפיצויים נוספים בגין אובדן שירותי האם ופיצויים עונשיים. עם זאת, מאחר שבעלה של מרמש נישא בשנית זמן קצר לאחר מותה, טענה זו נדחתה, תוך הכרה בתפקידו של ההורה החורג. סכומי הפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי אושרו כסבירים, כאשר הערעור דחה הן את דרישת המשיבים לדחות את התביעה בעילה של התיישנות והן את דרישת העיזבון לפיצויים מוגדלים, והגיע למסקנה כי התביעה ניתנה במועד כי עובדות מספיקות אינן ידועות לעיזבון עד לגישה לרשומות הרפואיות. פסק הדין אישר בסופו של דבר את ממצאי הרשלנות ואישר את הפיצוי שנפסק, תוך שהוא מבסס את הצלחת העיזבון – אך לא את הגדלת התביעות – ודוחה את ערעור המשיבים על החבות.