עפ"ת 27752-04-22

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לקיים את פסק דינו של בית משפט קמא. בפסק הדין נקבע כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של בית משפט קמא, אלא בנסיבות חריגות, שאין במקרה זה. מוקד הערעור היה בזיהויו של המערער כנהג הרכב הנדון וכמבצע העבירות בהן הואשם. בית המשפט בחן את ראיות הזיהוי על פי שני ההיבטים הקבועים בפסיקה: ראשית, בחן את מהימנותו של העד המזהה, ומצא כי עדותו של השוטר האוהד, אוהד, אמינה. שנית, היא בחנה את מהימנות הזיהוי עצמו, הן מבחינה סובייקטיבית והן מבחינה אובייקטיבית, ומצאה כי זיהויו של המערער היה אמין ומדויק. בית המשפט שקל גם את מחדלי החקירה עליהם הצביע המערער, והגיע למסקנה כי הם אינם משמעותיים דיים כדי להטיל ספק בעוצמת הראיות או לערער את הגנתו של המערער. זאת ועוד, הרשעתו של המערער לא התבססה רק על מחדלי החקירה אלא גם על עדותו המהימנה של השוטר אוהד, אשר זיהתה את המערער כנהג על סמך גורמים רבים. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין ספק סביר באשמתו של המערער ועל כן דחה את הערעור והחליט לקיים את פסק דינו של בית משפט קמא.