רע"א 3401/13

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה בעניין דרגת נכותו של מכונאי רכב לשעבר בצה"ל. המבקש חווה שתי אפיזודות של ראייה כפולה (דיפלופיה) במהלך שירותו הצבאי ושוחרר בשנת 1992. זמן קצר לאחר מכן הוא אובחן כחולה בטרשת נפוצה וקיבל תרופות. פקיד הפיצויים הכיר במצבו וייחס לו 10% נכות. מצבו הבריאותי של המבקש הידרדר עם הזמן, מה שהוביל אותו לעתור מספר פעמים להערכה מחודשת של דרגת הנכות שלו. ועדות רפואיות בחנו מחדש את מצבו בשנים 2007, 2008 ו-2009, ובכל פעם העלו את דרגת הנכות שלו ל-42%. בשנת 2012 ביקש המבקש הערכה חוזרת נוספת בשל הידרדרות נוספת במצבו הבריאותי. עם זאת, הוועדה הרפואית הגיעה למסקנה כי ההידרדרות שלו נבעה מטרשת נפוצה, מחלה פרוגרסיבית, ולא כתוצאה משני ההתקפים שהוכרו כקשורים לשירות. הוועדה הרפואית העליונה אישרה החלטה זו, והובילה את המבקש להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו, בנימוק של היעדר קשר בין מצבו הנוכחי לבין שירותו הצבאי והדגיש את היקף הערעור המצומצם של בית משפט מחוזי על החלטות ועדה רפואית עליונה. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפני ערכאה גבוהה יותר. פסק הדין דוחה את בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתה, הבקשה אינה מעוררת שאלות בעלות חשיבות ציבורית או כללית וכי אין צורך בהתערבות שיפוטית כדי למנוע עוול. בפסק הדין מודגש כי טענות המבקש נוגעות במידה רבה לנסיבות קונקרטיות ולהחלטות רפואיות-מקצועיות שמוטב להשאיר למומחיותן של הוועדות הרפואיות. היא מציינת כי נכותו של המבקש הוכרה למרות אבחנת הטרשת הנפוצה שלו לפני השירות, דבר המצביע על קשר בין שירותו להתקפי המחלה. פסק הדין מפנה לפסקי דין קודמים התומכים בפרשנות דיני הנכות לטובת המבקש ומציין כי ההחלטה בדבר הקשר בין הנכות המוכרת למצבו החדש של המבקש היא החלטה רפואית. מאחר שלא נפלו פגמים מהותיים בהליך ושתי ועדות רפואיות הגיעו למסקנות זהות, לא ראתה ערכאת הערעור עילה להתערב. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.