עפ"ת 34010-11-13

תקציר

המערערת, שלה שלושה ילדים המפרנסת את אמה החולה, ערערה על גזר הדין שניתן על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחדרה בגין שלוש עבירות תעבורה שבוצעו בעת שהייתה בפסילה לנהיגה. הערעור היה על חומרת העונש, שכלל בין היתר צו עבודות שירות של 150 שעות, קנס של 1500 שקל, שנת מאסר על תנאי, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ופסילה של שישה חודשים. המשיב טען כי יש לדחות את הערעור שכן העונש אינו חמור ובית המשפט התחשב בנסיבותיו של המערער. שופט בית המשפט המחוזי הסכים עם המשיב וקבע כי העונש שהוטל התחשב במצבו של המערער ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות בעבירות דומות. השופט הדגיש את המסוכנות הנשקפת ממעשיו של המערער ואת הצורך בענישה מחמירה. השופטת דחתה גם את בקשת המערערת לסווג את עונש הפסילה, שכן היא לא ראתה בנסיבות הספציפיות של עניינה חריגות דיין כדי להצדיק זאת. כמו כן, הדגישה השופטת את אופיו החושב קדימה של העונש, המהווה גורם מרתיע עבור המערער. בהתחשב במדיניות הענישה הרווחת, הערעור נקבע כמיותר ונדחה במלואו.