דב"ע מח/2 - 3

תקציר

עניינו של התיק בערעור ובערעור שכנגד על סכסוך חוזי עבודה בין מר גנני לבין אמירים, מושב של עובדים צמחונים וטבעונים בחברת שטופית התיישבות חקלאית בע"מ. גנני עבד כמזכיר וגזבר אמירים בין השנים 1979-1980, על פי חוזה עבודה שאמור היה להימשך עד שנת 1982. עם זאת, בשל שינויים בהסדרי העבודה שלו שנקבעו על ידי הוועד החדש של אמירים, שונו תפקידו ותחומי אחריותו של גנני, מה שהוביל למחלוקת ובסופו של דבר לפיטוריו. השינויים שיישמה אמירים כללו חובת דיווח יומי בכתב, חתימה על מכתבים של חבר הנהלה, השתתפות בישיבות ערב, קביעת שעות עבודה קבועות, הגבלת שימוש ברכב לצרכי עבודה בלבד והטלת תפקידים נוספים. גנני סירב להיענות לשינויים אלה וכתב מכתב לחברי הדירקטוריון בו הביע את מורת רוחו. אמירים ראה בכך הפרה יסודית של חוזה העבודה ופיטר אותו. בית המשפט המחוזי מצא את גנני אשם, אך ערכאת הערעור, לאחר פסק דין ממושך שהתעכב בשלוש שנים, קבעה אחרת. נמצא כי מרבית השינויים היו בסמכותה של אמירים ולא היוו הפרת חוזה. סירובו של גנני להיענות ומכתבו הפוגעני נחשבו להפרה יסודית, המצדיקה את החלטת אמירים לסיים את החוזה. בנוסף, עמד בית הדין על חשיבות יישוב חילוקי הדעות באמצעות הידברות ועל משמעות הליך הבירור ביחסי העבודה. אמירים, כגוף עובדים, היה צריך לפעול לפי עקרונות אלה. עם זאת, הפרת הוראות חוקתיות בנושא הבהרה חלה רק על ארגון העובדים ולא על גנני. באשר לערעור שכנגד, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי לפסוק לגנעני שלושה חודשי הודעה מוקדמת, בניכוי חודש שכבר התקבל. גנני חויב לשלם לאמירים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 750 שקל. לפיכך, הערעור נדחה, והערעור שכנגד הוכרע בהתאם.