דב"ע נד/85 - 3

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור מחמת דעת הרוב, וקובע כי הוראות החוזים האישיים אינן יכולות לגבור על ההסכם הקיבוצי במקרה זה. דעת הרוב גורסת כי אין בהסכם הקיבוצי דבר המונע במפורש שינויים לטובת העובדים, ולכן העובדים אינם נדרשים לפצות את המעסיק בגין הפרשי שכר. עוד מודגש כי אופי היחסים בין הצדדים, על אף שמדובר בהסכם ספק-לקוח, הוא של עובד-מעביד, והחוק קובע את הסטטוס ולא את התווית שהעניקו הצדדים. בנוסף, פסק הדין מבהיר כי לפסק הדין הקודם בעניין פרזות, עליו הסתמך בית המשפט המחוזי, קיימות נסיבות מובחנות. חשוב לציין כי מדובר בהחלטת ביניים, המותירה את ההליך העיקרי בבית המשפט המחוזי ללא הכרעה. בית הדין מציע שאם הצדדים לא יצליחו להסכים על ההיבטים החשבונאיים, הם יוכלו לחזור לעמק השווה למינוי רואה חשבון. כל אחד מהמערערים חויב בתשלום הוצאות בסך 1,500 ₪, אך החלטה זו אינה מתקבלת פה אחד, כאשר אחד מחברי הפאנל חולק על כך. חבר זה סבור כי הטלת הוצאות על המערערים אינה מוצדקת.