ת"א 595/97

תקציר

בפסק דין זה הכיר בית המשפט בזכותו של התובע לפיצוי מהנתבעים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעקבות תאונת דרכים. המחלוקת המרכזית הייתה לגבי היקף הנזק שנגרם לתובע. התובעת, חברת קיבוץ רעים, טענה כי הייתה ממשיכה לעבוד עד גיל 78, אלמלא התרחשה התאונה. היא תבעה פיצויים בגין אובדן השתכרות, כאב וסבל, פגיעה ביכולת לעבוד במשק הבית ובגינה, הוצאות מיוחדות, עיקול רכב והוצאות רפואיות. הנתבעים הכירו בחובתם לפצות את התובעת אך חלקו על ההיקף, בעיקר בכל הנוגע ליכולתה של התובעת לחזור לעבודה ולשווי השתכרותה האבודה. בית הדין קבע נכות תפקודית בשיעור של 100% ממועד התאונה ועד מרץ 1996, ודרגות נכות שונות לאחר מכן, בהתחשב בניתוחיו, גילו ויכולתו החלקית של התובע לחזור לעבודה. בית המשפט העריך את כושר השתכרותה של התובעת על בסיס שכרה בשוק החופשי בגין תפקידה כמנהלת חנות כלבו והעריך את שכרה נטו ב-4,800 שקל, בתוספת הפרשות סוציאליות, בסך כולל של כ-6,000 ₪. לתובע נפסקו 102,732 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 23,732 ₪ בגין כאב וסבל, 3,000 ₪ בגין פגיעה ביכולת לעבוד בגינה בעבר, 4,680 ₪ עבור עזרה במשק הבית, 10,000 ₪ עבור הוצאות מיוחדות, 1,000 ₪ עבור עיקול רכב ו-2,400 ₪ עבור תרופות בעבר ובעתיד. לאחר ניכוי תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי, הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע סך של 147,544 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% כולל מע"מ. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ביום כ"ח בטבת תשס"ג (02/01/2003).