ע"א 4707/90

תקציר

במקרה של רוכשים יהודים טורקים ורכישת דירות בישראל, בית המשפט העליון בחן ערעור בעקבות דחיית תביעה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. התובעים (המערערים) טענו כי נציגיהם טיפלו באופן כושל בעסקאות הקשורות לרכישת דירה. בית המשפט דן בתביעות נגד שלושה משיבים: חברת הנדל"ן, נציג הרוכשים, ועורך דין בשם יהודה שגיב, שמונה לטפל ברכישה. המערערים טענו כי לא היה חוזה מחייב עם חברת הנכס, ועורך הדין פעל מעבר לסמכותו בכך שחתם על הסכם ביטול ודאג להחזר תשלומים בניכוי נזקים. בית המשפט מצא כי שגיב פעל במסגרת סמכותו להפחתת סיכונים פיננסיים פוטנציאליים וכי היעדר חוזה חתום אינו מונע ראיה לקיומו של הסכם מחייב בהינתן הסדרי התשלום שנקבעו. יתר על כן, בית המשפט לא מצא רשלנות במעשיו של עורך הדין; טעויות בשיקול הדעת לא היוו רשלנות. גם הטענות נגד חברת הנדל"ן ונציג הרוכש נדחו. בית המשפט אישר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, לא מצא טעם בטענות המערערים, וקנס אותם בסכום של 10,000 ₪ שישולמו לכל משיב.