ע"פ 2933/08

תקציר

השופט נ' סולברג נתן את פסק הדין בערעור על הרשעתו וגזר דינו של המערער ביום 5.12.2012. המערערת הודתה מספר פעמים בהריגה הגיונית ומסודרת של המנוחה, ולא גילתה רחמים למרות היכרותה הקרובה עם הקורבן, שהצדיקה את הרשעתה ברצח. באשר ליסוד הנפשי של העבירה, מצא בית המשפט כי המערער היה זה שהחליט להרוג, הכין את הפשע ולא פעל תחת לחץ. מעשיה של המערערת לפני ואחרי הרצח המחישו את ציפייתה ורצונה להשיג את התוצאה הקטלנית. בית המשפט הסכים גם עם קביעתו של הערכאה הנמוכה יותר בדבר היעדר לחץ, שכן הוויכוח בין המערער לבין הקורבן לא היה חמור דיו כדי לשלול את שליטתו העצמית של המערער. במעבר לגזר הדין קבע בית המשפט כי המערערת לא עמדה בקריטריונים להקלה בעונש לפי סעיף 300א(א) לחוק העונשין, שכן היא לא סבלה מהפרעה נפשית חמורה שפגעה בהבנתה את מעשיה. למרות שהייתה לה הפרעת אישיות, היא לא הייתה חמורה מספיק כדי להצדיק הפחתה, במיוחד בהתחשב במעשיה המחושבים לפני ואחרי הרצח. בית המשפט הוסיף והצדיק את העונש שהוטל על ידי הערכאה הנמוכה יותר, אשר איזן בין חומרת העבירה, הנסיבות ושיקולי הגמול וההרתעה. פשעיו של המערער היו חמורים ונפרדים, וגזר הדין שיקף את הנזק והסכנה שנגרמו לו. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה בדבר ייצוג לקוי, שכן לבא כוח הנוכחי ניתנה הזדמנות לייצג את המערער ביעילות והטענה לא הוכחה דיה. השופט ש' ג'ובראן והשופט י' דנציגר הסכימו עם הכרעת הדין, והערעור נדחה במלואו.