עת"מ 2693/09

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה בשל איחור ניכר בהגשתה, מעבר לחלון הזמן של 45 יום הקבוע בתקנות בתי המשפט המנהליים (סדרי דין), התש"ס-2000, ועורך בחינה של מועדי ההחלטות עליהן מערערים. ההחלטה הראשונה התקבלה שמונה חודשים לפני הגשת העתירה, והשנייה שלושה חודשים לפני כן. העותרת גם לא עמדה בלוחות זמנים אחרים במהלך הליך התכנון, דבר המצביע על דפוס של שיהוי. בית המשפט מציין כי העתירה מתייחסת להחלטות תכנוניות, ולכן יש להיזהר בטרם ייכנס לנעליהם של מוסדות התכנון. לא שוכנע כי החלטות הוועדה המחוזית היו בלתי סבירות או התקבלו ללא שיקול דעת. החלטות הוועדה התבססו על שיקולים ענייניים ולא חרגו ממתחם הסבירות. זאת ועוד, מסמכי המדיניות עליהם הסתמכה הוועדה לא היו חדשים, והעותר היה מודע להם. בית המשפט מנמק גם את ההחלטה לדחות את בקשת העותר לערר למועצה הארצית, שכן היא הוגשה מחוץ למסגרת הזמן הקבועה בחוק ולא עמדה באמות המידה להשלכות רחבות או למחלוקת ציבורית. לבסוף, בית המשפט מתייחס להמלצת הוועדה המחוזית בדבר שימוש חורג, ומבהיר כי היא אינה מחייבת ואינה פוגעת בשיקול דעתה של הוועדה המקומית. נוכח היעדר הצדקה משפטית והעיכובים, העתירה נדחית, והעותר מחויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.