עע"מ 5613/14

תקציר

המקרה סובב סביב בקשה שהגיש אדם לא ידוע המבקש מקלט בישראל, אליו נתייחס כמבקש. המבקשת טענה כי היא תרדוף אם תחזור למולדתה, בנימוק של רדיפה דתית וסיכון של מילת נשים. הרשויות הישראליות דחו את טענותיה והובילו אותה לעתור לבתי המשפט. הראיה המרכזית בתיק הייתה מכתב מארגון בשם Ghana United Nations Association (GUNA), התומך בגרסתה של המבקשת לאירועים וטוען כי היא ובתה יסבלו מהפרות חמורות של זכויות אדם אם יגורשו. השופטת הביעה בגזר הדין ספקנות כלפי טענותיה של המבקשת, וציינה כי חששה לחזור למולדתה נבע מאירוע פלילי ולא מעילת מקלט מדיני. השופטת גם הטילה ספק במהימנותה של המבקשת, והדגישה כי בשלב מאוחר יותר העלתה טענות שערערו את מהימנותה. יתר על כן, השופט מתח ביקורת על ניסיונו המכוון של המבקש ליצור רושם מוגזם על מעורבות האו"ם בפרשה. באשר למכתב גונה, השופט הכיר בהאשמות החמורות נגד הרשויות הישראליות, אך ציין כי הוא נעדר ספציפיות ומבוסס אך ורק על גרסתו של המבקש לאירועים. מוקדם יותר הורה השופט לעיין במסמך וביקש את תגובת בא כוח המבקש, שדרש חקירה יסודית של תוכן המכתב. עם זאת, השופט נימק את החלטתו בכך שבשלב מתקדם זה של ההליך, אין צורך בחקירה חדשה, במיוחד נוכח היעדר ביסוס ופירוט המכתב. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי סיכויי ההצלחה של המבקשת הם מזעריים, וכי הנזק הפוטנציאלי אם תוחזר למדינתה אינו בלתי הפיך. לפיכך, בקשת המקלט נדחתה, והרשויות הישראליות יכלו להמשיך בגירושן של המבקשת ובתה. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.