ע"א 31/10

תקציר

המערערים ערערו על ממצאיו ומסקנותיו העובדתיים של בית משפט קמא, וטענו לסתירה בין הראיות לבין החלטות קודמות. עם זאת, ערכאת הערעור הדגישה כי קשה להפוך ממצאים כאלה אלא אם קיימות נסיבות חריגות או היעדר שכל ישר, שלא התקיימו במקרה זה. בית משפט קמא ערך ניתוח מפורט, תוך בחינת האירועים, הנתונים ועדויות העדים. נמצא כי למערערים היה הקשר הקרוב ביותר לנכס שבמחלוקת, למעט כאשר הוחזק על ידי דיירים או בנם, שביצעו שיפוצים. בית משפט קמא ציין שינויים בשימוש בנכס לאורך זמן והתאים כראוי את חבויות הארנונה לתקופות שונות. המערערים לא ערערו על מיסים אלה ולא הציגו ראיות תקפות כנגד הסכומים שהיו חייבים בהם בשנים 1996-2002, בסך כולל של 88,613 ₪ עד שנת 2008. טענותיהם בדבר תשלומים קודמים והעברות בעלות חוקיות לבנם חסרות ביסוס. המסמכים הנטענים נמצאו בלתי רלוונטיים או נועדו להטעות, ובכך חיזקו את יתרת חבויות המס של המערערים. הערעור נדחה, ואישר את החלטת בית משפט קמא בשל התשתית הראייתית החזקה. משכך, חויבו המערערים לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ בתוך 30 יום.