ע"א 8447/06

תקציר

המערערים, שתרמו כליות לקרוביהם, תבעו פיצויים מהמשיבים, מהמדינה ומקופות החולים, בגין תרומות הכליה עצמן ובגין הוצאות ישירות ועקיפות שנגרמו כתוצאה מניתוחי ההשתלה. בית המשפט המחוזי הורה למשיבים לפצות כל אחד מהמערערים בסכום גלובלי של 36,000 ₪. טענות המערערים התבססו על מספר טעמים משפטיים: חוק ביטוח בריאות, חוק מס העשרה, חוק גמלת נזקי גוף, חוק חוזה ביטוח, והחוק לא יעמוד בחיבוק ידיים על דם רעך. כן נדונו חוק השתלות איברים ותקנות פיצוי תורמים, שנכנסו לתוקף לאחר ניתוחי ההשתלות במקרה הנוכחי. השופטת פרוקצ'יה קבעה כי המשיבים אינם נדרשים לפצות את המערערים בכל דרך שהיא. ראשית, חוק ביטוח בריאות מחייב את קופות החולים ואת המדינה לספק טיפולים רפואיים הכלולים בסל הבריאות, ולא לתת פיצוי כספי על תרומת הכליה עצמה או על נזקים הנובעים מהליך ההשתלה. שנית, לא ניתן להגדיר את התעשרות המשיבים, אם בכלל, עקב תרומת כליה, כ"שלא בהתאם לזכות חוקית" כמשמעותה בחוק העשרה. את התרומה יזמו המערערים עצמם, שלא ציפו לתגמול כספי כלשהו, והתועלת הסוציאלית הנובעת ממנה צריכה להישאר במערכת הבריאות, ולא להגיע לכיסם של התורמים. שלישית, לא ניתן להגדיר את המשיבים כ"מזיקים" כלפי החולים שעברו השתלות, ועל כן נדחות גם טענות המערערים לפי חוק גמלת נזקי גוף. רביעית, לא ניתן לראות בקופות החולים "מבטחים" לצורך חוק חוזה ביטוח, ועל כן נדחות גם טענות המערערים לפי חוק זה ולפי סעיף 6 לחוק גמלת נזקי גוף, המתייחסות לחבות המבטח. חמישית, גם טענות המערערים לפי החוק לא יעמדו בחיבוק ידיים על דם רעך נדחות, שכן קרוביהם של המערערים לא היו נתונים בסכנה מיידית לחייהם או לבריאותם, כנדרש בחוק זה. לבסוף, חוק השתלות איברים ותקנות פיצוי תורמים אינם חלים על המקרה הנוכחי, ולפיכך אינם מחייבים את המשיבים לפצות את המערערים. השופט דנציגר הסכים עם חוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה. השופט רובינשטיין הצטרף אף הוא לחוות דעתה המקיפה של השופטת פרוקצ'יה, והדגיש את ההיבטים המוסריים והאנושיים העומדים בבסיס מעשי המערערים, ואת חשיבות עידוד תרומת האיברים. בנסיבות המיוחדות של המקרה, ולאור ההסדר החקיקתי שאומץ מאז פסק הדין קמא, הציעו השופטים כי אילו קיבלו המערערים כספים כלשהם על סמך פסק דין זה, הם היו פטורים מהשבתם. עוד הוחלט כי לא יינתן צו בעניין ההוצאות בבג"ץ.