סע"ש 2779-02-14

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגיש עובד תובע נגד מעסיק נתבע. התובע תבע תשלום בגין תביעות שונות הקשורות לעבודה, לרבות הפרשי שכר בגין עבודת לילה, פדיון חופשות, דמי הבראה, פיצוי בגין תלושי שכר שלא כדין, הפרשי שכר בגין שכר מופחת ודמי חגים. בתוך כך, הנתבעים טענו כי שילמו כדין את שכרו של התובע וכי התובע אינו זכאי להטבות להן תבע. בית המשפט פסק לטובת התובע באופן חלקי ונגד הנתבע באופן חלקי. היקף משרתו של התובע נקבע כמשרה חלקית, העומדת על 47% מכלל המשרה המלאה על פי חישובי הנתבעת לאורך כל תקופת ההעסקה. בית המשפט קיבל את חישובי הנאשם כפי שהיו ספציפיים ומדויקים, והלך בעקבות פסיקה קודמת. התובע ביקש צו הצהרתי להחלת ההסכם הקיבוצי על העסקתו, אך בית הדין דחה בקשה זו ולא מצא אינטרס לגיטימי לתמוך בה. התובעת כבר הסכימה לחוזה עבודה אישי, בו נקבע במפורש כי ההסכם הקיבוצי לא יחול. יתר על כן, אופי תפקידו של התובע היה ייחודי, והוא הסכים לתנאים, לרבות עבודה בתנאים מיוחדים. בית הדין פסק גם בתביעות שונות להפרשי שכר. נקבע כי שעות הלילה של התובע אינן שעות עבודה, ולכן הוא אינו זכאי לתוספת שכר בגין תקופה זו. משרתו של התובע לא הוכשרה כמשרת אמון, וחל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה. עם זאת, התובעת הייתה זכאית לגמול שעות נוספות עבור משמרות מיוחדות שעבדה בסופי שבוע. הנתבעת חויבה לשלם לתובע סך של 4,146.5 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות במשמרות אלו. בית המשפט דחה את תביעת התובעת להפרשי שכר בין ספטמבר 2013 לינואר 2014, וקבע כי הקיצוץ בשעות העבודה היה זמני ומבוסס על טעמים לגיטימיים. גם תביעותיה של התובעת לפדיון חופשות ודמי הבראה נדחו, שכן הטבות אלה חושבו על בסיס משרתו החלקית של התובע. באשר לדמי חגים, פסק בית המשפט לטובת התובעת והורה לנתבעת לשלם 5,185 ₪. עוד נמצא כי הנתבע הוציא תלושי שכר לא חוקיים, שלא כללו פרטים כגון מועד תחילת העבודה והוותק. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 7,500 ₪ פיצוי לדוגמה בגין כך. בסיכומו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,146.5 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות, 5,185 ₪ עבור דמי חגים ו-7,500 ₪ בגין תלושי שכר שלא כדין, בנוסף לשכר טרחת עורך דינה של התובעת בסך 2,000 ₪. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.