ע"א 519/71

תקציר

ועדת הערר דחתה תחילה את טענת המערער כי נכותו, אוטם שריר הלב, נגרמה עקב שירותו הצבאי, מה שהוביל אותו לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון פסק לטובת המערער, תוך שהוא מכיר בקשר הסיבתי בין מוגבלותו לבין שירותו. בית המשפט הדגיש כי הלחץ הנפשי והפיזי של חובותיו הצבאיות של המערער, בשילוב עם מצב קיים של הסתיידות עורקית, הובילו לאוטם שריר הלב. החלטה זו התבססה על תקדימים משפטיים קודמים. על פי אלה, אם ניתן לייחס את מוגבלותו של חייל לאירוע הקשור לשירות, הדבר יצר קשר סיבתי, למרות כל הנטייה הבסיסית. העובדה שהמחלה התרחשה ללא קשר לשירות אינה שוללת קשר זה. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי היעדר אבחונים מוקדמים למצבו של המערער אינו מפחית מתביעתו. הקביעה המרכזית הייתה האם השירות גרם לנכות, ובמקרה זה הראיות תמכו בטענת המערער. פסק הדין הכיר באוטם שריר הלב כנכות הנגרמת על ידי שירות, וזיכה את המערערת בפיצוי. לפסק דין זה השלכות משמעותיות על קביעה סיבתית בהקשרים משפטיים, בפרט בכל הנוגע למוגבלות ולזיקתן לשירות הצבאי.