ת"א 26059/08

תקציר

התובעת, בעלת מלון שלוה, תובעת את הדייר המוגן, הנתבע, לפנותה מהמלון המושכר. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את חוזה השכירות בכך ששינתה את מטרת החוזה, ביצעה שיפוצים, שכרה משנה ומנעה גישה לנכס. הנתבע מכחיש את כל הטענות. השופט פוסק לטובת הנאשם. הראיות מראות כי הנכס המושכר משמש כבית מלון, ודוחה טענות לשינוי ייעוד, חכירת משנה ונטישה. למרות שמספר החדרים במלון ירד במהלך שיפוץ הנתבעת, סוגיה זו כבר נדונה בתביעה קודמת ולא ניתן לחזור עליה. לא נמצא כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות בכך ששינתה את הסדרי הכניסה, שכן התובעת עצמה חסמה את הגישה לנכס, והסדר קוד הבטיחות סביר. גם הטענה כי הנתבע הפיק רווח בלתי הוגן מחוזה השכירות נדחית, שכן הנכס משמש לעסקי אירוח, ולא הוצגה כל ראיה לרווח בלתי הוגן. השופט מציין את תביעות הפינוי הבלתי מוצדקות של התובעת נגד הדייר המוגן ומזהיר אותה מפני הגשת תביעות כאלה בעתיד. התביעה נדחית, והתובע חויב לשלם 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות.