ת"א 2203-03-08

תקציר

התיק עוסק בסכסוך כספי בין ח.ח. דוד גבע, ציון בן דוד ובנק דיסקונט לישראל בע"מ. בשנת 1995 התקשרו התובעים בהסכם מימון עם הבנק לבניית ארבע דירות קוטג' בנתניה. הבנק הסכים להעמיד מחצית מהמימון הדרוש לבנייה, עד לסכום כולל של 600 אלף דולר, שהובטח במשכנתא על המגרש. עם זאת, התובעים לא סיימו את הבנייה ולא פרעו את חובם הגדל. בעקבות זאת פתח הבנק בהליכי עיקול בשנת 2001. התובעים טענו כי הבנק הפר את התחייבותו בכך שלא סיפק את המימון הנדרש, דבר שעצר את הבנייה וגרם לחיובי ריבית נוספים. הם דרשו פיצוי על הרווח שאבד ממכירת הדירות, תשלומי ריבית ועוגמת נפש בסך 18,189,737 שקל. השופט פסק לטובת הבנק וקבע כי הבנק עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם המימון. האשראי שניתן היה כמוסכם, והבנק הגדיל בסבלנות את המסגרת ככל שהחוב של התובעים גדל. גרסת התובעים לאירועים הייתה חסרת אמינות ואינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר וההיגיון העסקי. יתר על כן, העיכוב בהשלמת הפרויקט יוחס לחוסר הניסיון של התובעים, תכנון לקוי וגורמים חיצוניים כמו עיכובים בהיתרי בנייה ותנאי שוק, ולא לפעולה כלשהי של הבנק. הבנק, שהיתה לו הזכות להבטיח את פירעון כספיו, סיפק תקופת פירעון סבירה. לפיכך, תביעת הנזיקין נדחתה, והתובעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של הבנק, בסך 150,000 ₪, צמודות ריבית.