ע"א 41741-10-20

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על איחור במסירת דירה עקב קריסת קבלן. המערערת, יזמית במקצועה, טענה כי סעיף 11.8 לחוזה מאפשר לדחות את מועד המסירה בשל עיכובים בלתי נשלטים, אך בית המשפט מצא כי סעיף זה אינו ישים לצו המניעה הזמני הנובע מקריסת הקבלן. המערערת לא הצליחה להוכיח כי קריסתו של הקבלן הייתה בלתי צפויה, גורם מרכזי הנדרש כדי להצדיק הפרת חוזה על פי עקרונות כלליים של דיני החוזים. בית המשפט הצביע על כך שהיזם, ולא הקונה, נמצא בעמדה טובה יותר לגדר סיכונים כאלה, ובכך להטיל על היזם את האחריות לעיכוב. בנוסף, היזם ויתר על ערבויות ביצוע, שהצביעו על פיצוי על הסיכונים שהיה עליו לצפות. גם טענת המערערת לתקופה של שבעה חודשים למציאת קבלן חדש נדחתה כבלתי מבוססת. באשר לחיבור הדירה לחשמל, קבע בית המשפט כי שני הצדדים חולקים את האחריות לעיכוב. מועד האספקה בפועל, מותאם לאחריות משותפת, נקבע ל-28 ביולי 2019. בכל הנוגע לפיצוי שכר דירה, אישר בית המשפט קמא את קביעתו של בית משפט קמא על סך של 4,000 ₪ כאמת המידה החודשית לשכר דירה, ודחה את ערעור המשיבים על סכום גבוה יותר. בית המשפט אישר גם פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה עקב השיהוי. סיכומו של דבר, המערערת חייבת בפיצוי בגין איחור של 14 חודשים בסך 78,000 ₪, בניכוי סכומים שכבר שולמו, וכתוצאה מכך שולם תשלום נוסף בסך 67,154 ₪ בתוספת ריבית. כמו כן על המערערת לכסות את הוצאות הערעור של המשיבים בסך 10,000 ₪.