ע"פ 51/88

תקציר

מדובר בסוכן נסיעות שהורשע בגניבה בידי מורשה ובקבלת דבר במרמה לפי סעיפים 393(2) ו-415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הסוכן הואשם בביצוע עבירות אלה נגד שלושה לקוחות בכך שלקח את כספם עבור כרטיסי טיסה ללא אמצעים סבירים או כוונה לספק אותם. בית המשפט העליון קבע כי מעשיו של הסוכן אינם מהווים גניבה כהגדרתה בסעיף 383 לחוק העונשין, וכי הרשעתו של הערכאה הנמוכה יותר לא נתמכה בראיות מספיקות. עם זאת, בית המשפט אישר את ההרשעה בקבלת דבר במרמה בנוגע למכירת דירה. המתווך מכר את דירתו ביודעו כי חל עליה עיקול, אך הסתיר עובדה זו מהקונה. מעשה זה נחשב להתנהגות מרמה, שכן המתווך הציג בפני הקונה מצג שווא לגבי מצב הדירה. בכך זוכה הסוכן משלושה אישומים של גניבה בידי גורם מוסמך, ועונשו הופחת לקנס של 3,000 שקל ומאסר על תנאי, במקום 8 חודשי המאסר המקוריים וקנס של 5,000 שקל.