ע"פ 3936/22

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לקבל את הערעור ולהחמיר את עונשו של המשיב מ-11 שנים ל-15 שנים בשל חומרתן החריגה של עבירותיו נגד קטינים. בדרך כלל, ערכאות ערעור מתערבות בגזר הדין רק במקרים של חריגה משמעותית ממדיניות ענישה שנקבעה או טעויות מהותיות. מקרה זה הצדיק התערבות משום שגזר הדין המקורי לא שיקף כראוי את חומרת העבירות, את מספר הקטינים שנפגעו או את הנזק הרב שנגרם. עבירות מין בקטינים חמורות במיוחד משום שהן מנצלות את תמימותם ופגיעותם של ילדים ומותירות צלקות נפשיות מתמשכות. גזר הדין צריך לתת עדיפות להרתעה ולגמול על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. המשיב, שביצע מעשים בעת התנדבותו בבית ספר, גילה מסוכנות בינונית-גבוהה, והוא לא עשה מאמצים לשיקום או לפיצוי. הקורבנות ובני משפחותיהם סבלו מטראומה עמוקה, המדגישה את חוסר ההתאמה של גזר הדין הראשוני. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש צורך בהחמרת הענישה על מנת לתת מענה למכלול הנסיבות וההשפעה על הקורבנות, תוך התאמת העונש ל-15 שנות מאסר, תוך שמירה על אלמנטים אחרים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין נועד לתת מענה לערעור משפחות הקורבנות וליזום נתיבי ריפוי ושיקום.