ע"א 392/58

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בסכסוך רכושי בעקבות מותו של דוד יכמוביץ. יכמוביץ, שנפטר בשנת 1951, הותיר אחריו שתי יורשות: אלמנתו ואחותו המערערת רובשיץ. הנכס שבמחלוקת, חלקת אדמה בתל אביב, נרשם על שמו של יכמוביץ' בעת מותו. המשיב, הלר, טען כי רכש את החלקה עבור יכמוביץ' וכי הוא זכאי למחצית הנכס או לפיצוי בשווי מחצית ממחיר המגרש. הלר טען כי יכמוביץ' הסכים להעביר לו את החלקה כפירעון חוב של 20 אלף דולר. השופט, השופט לנדוי, פסק לטובת הלר וקיבל את גרסתו לאירועים. עם זאת, שופטי הערעור חלקו על כך, וקבעו כי טענתו של הלר אינה מספקת ראיות מספיקות כדי לפסוק לטובתו, מה גם שיכמוביץ' לא יכול היה להתגונן מפני התביעה. השופטים הדגישו כי במקרים כאלה על הראיות להיות משכנעות, ועדות אחת בעל פה אינה מספיקה בדרך כלל. עדותו של הלר התבססה על עדותו שלו ושל גיסו, שלא נחשבה ניטרלית. יתר על כן, לא הובאו ראיות בכתב התומכות בטענתו, והשופטים מצאו חשד כי הלר לא דאג להעברת הנכס במהלך חייו של יכמוביץ. השופטים הגיעו למסקנה כי טענתו של הלר בדבר ההסכם בעל פה והבעלות בנכס לא הוכחה דיה. הם אמנם הכירו באפשרות של חשבונות תלויים ועומדים בין יכמוביץ' להלר, אך זה לא היה מוקד הפרשה הנוכחית. כתוצאה מכך התקבל הערעור, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל ותביעתה של הלר נדחתה. כן חויב הלר לכסות את הוצאות המשפט של המערער הן עבור בית המשפט המחוזי והן עבור בית המשפט לערעורים, בסך כולל של 500 לירות.