רע"א 10164-03-26

תקציר

בפנינו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על החלטת בית משפט השלום. ההליכים נסובו סביב בקשה למניעת הטרדה מאיימת שהגיש המבקש נגד עובדת סוציאלית לנוער, המשיבה. **רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים:** המבקש, הורה, פנה לבית משפט השלום בבקשה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיבה, עובדת סוציאלית לנוער. טענותיו המרכזיות של המבקש היו כי המשיבה התערבה ביחסים המשפחתיים, יצרה קשר עם בתו הקטינה בבית הספר בנוגע להמלצות רפואיות, איימה עליו ועל בת זוגו, וניסתה להמריד את בתו ובת זוגו כנגדו. לטענתו, הרקע לסכסוך הוא הליך משפטי קודם שניהל נגד המשיבה, וכן הליכים קודמים בבית המשפט לנוער בעניינה של הבת. בית משפט השלום דחה את הבקשה להוצאת הצו, וקבע כי המשיבה פעלה בהתאם לדין. בית המשפט אף ציין כי אם למבקש טענות בנוגע לפעולותיה של המשיבה, עליו לפנות לבית המשפט לנוער שדן בענייני הבת. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, וחזר על טענותיו, תוך הוספת טענה כי המשיבה מציגה בפני בתו ובת זוגו מידע שקרי בנוגע למצבו הרפואי והנפשי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי הבקשה למניעת הטרדה מאיימת נוסחה באופן כוללני, כי המבקש לא פירט מספיק בנוגע להליכים בבית המשפט לנוער, וכי לא הוצגה תשתית מספקת לקיומם של איומים או הטרדות כמשמעותם בחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי החוק למניעת הטרדה מאיימת אינו ההליך המתאים לבירור טענות המבקש כלפי המשיבה. **בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון:** המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וחזר על טענותיו, תוך הוספת טענה כי ברשותו חוות דעת רפואיות המוכיחות את שגיאת המשיבה בנוגע להמלצותיה הרפואיות לבתו. **ניתוח משפטי:** בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת דפנה ברק-ארז, דחה את בקשת רשות הערעור, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. קביעה זו מתבססת על העיקרון לפיו רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית או קיים חשש לעיוות דין. 1. **היעדר שאלה עקרונית:** בית המשפט קבע כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית חדשה או מורכבת, אלא עוסקת ביישום הדין על נסיבותיו הספציפיות של המקרה. 2. **היעדר חשש לעיוות דין:** בית המשפט הדגיש כי המבקש אינו ניצב בפני עיוות דין, מכיוון שבית המשפט לנוער, אליו הופנה על ידי הערכאות הקודמות, הוא הפורום המתאים והמוסמך לדון בטענותיו הנוגעות למצבה של בתו והתנהלות המשיבה בהקשר זה. מכאן, שהזכות שלו להציג את טענותיו נשמרת, והמסלול הדיוני המתאים מצוי בפניו. 3. **פרשנות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001:** בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכחה התשתית הנדרשת בחוק למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. קביעה זו נובעת מהיעדר פירוט מספק בבקשת המבקש, מהיותה "כוללנית" ומהיעדר הבאת ראיות קונקרטיות המעידות על הטרדה או איום כהגדרתם בחוק. הדבר מדגיש את הדרישה הפרוצדורלית להציג פרטים ממשיים ומפורטים בבקשות מסוג זה, על מנת שלא ייעשה בהן שימוש לרעה או להשגת מטרות שאינן תואמות את מטרות החוק. 4. **המסלול הדיוני הראוי:** ההחלטה של בית המשפט המחוזי, שאומצה על ידי בית המשפט העליון, מחזקת את העיקרון כי יש להפנות סכסוכים משפטיים לפורום המתאים. במקרה זה, נוכח מעורבותה של המשיבה כעובדת סוציאלית לנוער והדיונים הקודמים בבית המשפט לנוער, פורום זה נמצא מתאים יותר לבירור טענות המבקש מאשר הליך למניעת הטרדה מאיימת. הדבר מבטא את העדפת בית המשפט להליך המתמחה בסוגיות מסוימות, על מנת לאפשר בחינה מעמיקה ומקצועית יותר. **מסקנה:** בקשת רשות הערעור נדחתה בהיעדר עילה מתאימה, הן מבחינת היעדר שאלה עקרונית והן מבחינת היעדר חשש לעיוות דין. ההחלטה מדגישה את הדרישות הפרוצדורליות להגשת בקשות למניעת הטרדה מאיימת, את החשיבות של הפניית סכסוכים לפורום המתאים, ומאשרת את קביעות הערכאות הקודמות לגבי מידת הפירוט הנדרשת והתשתית העובדתית הדרושה להוכחת הטרדה מאיימת.