ת"א 42488-11-11

תקציר

המקרה סובב סביב חלקת אדמה בבעלות ניצולי השואה מר וגברת צימרמן בישראל. מר וגברת צימרמן התגוררו בבוליביה ומינו את חתנם, מר מורלי, כעורך דינם בפועל באמצעות ייפוי כוח כללי בשנת 1998, המסמיך אותו לטפל בתגמולי הביטוח שלהם ובהשכרת נכס בישראל. מר מורלי ואשתו, גברת מורלי, בתם של בני הזוג צימרמן, העבירו לכאורה את זכויות הנכס לעצמם ללא תמורה בשנת 2006. מר צימרמן נפטר בשנת 2006, וגב' צימרמן הלכה בעקבותיו בשנת 2010. בנם, התובע מס' 2, יחד עם עזבונו של מר צימרמן (התובע מס' 1) תבעו את בני הזוג מורלי להשבת הנכס או שוויו, בטענה שההעברה נעשתה ללא אישור. הנתבעים טענו כי בני הזוג צימרמן התכוונו להעניק להם במתנה את הנכס. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי ייפוי הכוח משנת 1998 אינו מסמיך את הנתבעים להעביר את הנכס ללא תמורה. הנתבעים לא הצליחו להביא ראיות משכנעות לכך שבני הזוג צימרמן התכוונו להעניק את הנכס במתנה, ואימות שיחת הטלפון עם בני הזוג צימרמן לא היווה הוכחה מספקת. לפיכך, העברת הזכויות הייתה בלתי חוקית ודינה להתבטל. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע מס' 1, עזבונו של מר צימרמן, סך של 891,800 ₪, המהווים מחצית משווי הנכס בעת ההעברה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה משנת 2006 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובעת מס' 1, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 25,000 ₪. התביעה בדבר זכויותיה של הגב' צימרמן נדחתה מאחר ולתובעים לא היה מעמד לתבוע בשמה, וגם טענתו של התובע מס' 2 בדבר זכויותיה נדחתה מאחר שלא היו לו זכויות עצמאיות עליהן.