ע"א 40457-03-13

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי המחייב חברת ביטוח (המערערת) לשלם תגמולי ביטוח לשני משיבים כתוצאה מאובדן מוחלט של רכב בתאונה. המערערת סירבה לפצות את המשיבים, בטענה כי הנהג היה פסול מנהיגה בעת התאונה. עניינו של התיק נסוב סביב ידיעתו של הנהג (המשיב מס' 2) בדבר פסילת נהיגתו והמועד בו רכש ידע זה. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבים כי הנהג לא ידע על שלילת רישיונו לפני התאונה והורה לחברת הביטוח לשלם את התגמולים. אולם, ערכאת הערעור מגיעה למסקנה שונה. נמצא כי הנהג היה מודע לפסילתו למעלה משבועיים לפני התאונה וכי לא פעל על פי ייעוץ משפטי כלשהו להמשך נהיגה. ערכאת הערעור דוחה גם את הטענה כי ביטול העונש המקורי מעניק בדיעבד לגיטימציה לעמדת הנהג. היא מדגישה כי יש להתחשב במצב הדברים בעת התאונה, ומאחר שהנהג הפר ביודעין את צו הפסילה, אין המשיבים זכאים לתגמולי ביטוח. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי המשיבים מסרו לחברת הביטוח מידע כוזב, המצדיק שלילת פיצויים. משכך, פוסקת ערכאת הערעור לטובת חברת הביטוח, מבטלת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודוחה את תביעת המשיבים לתגמולי ביטוח, תוך שהיא פוסקת למערערת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.