רע"א 2592/02

תקציר

ענייננו בסכסוך בין המבקשים, הבעלים והמנהלים של קניון, לבין המשיבים, שוכרים של חנויות בתוך הקניון. בתחילה הסכימו המשיבים בחוזי השכירות שלהם לשלם דמי שכירות ועמלות שונות. החוזים אסרו על המשיבים לקזז את החובות שחבו להם המבקשים כנגד תשלומי השכירות שלהם. עם זאת, מחלוקת התעוררה כאשר המשיבים החלו לפעול אך עיכבו תשלומים, והאשימו את המבקשים באי קיום הבטחות השכירות, כגון הבטחת תפוסה מלאה בקניון ומתן שירותים שהובטחו. הדבר הוביל לתביעות משפטיות: המשיבים הגישו תביעה בה טענו כי אינם חייבים למבקשים דבר בשל הפרות אלה, ואילו המבקשים הגישו תביעה בגין דמי שכירות שלא שולמו. המבקשים איימו לנתק את השירותים ולפנות את המשיבים אם לא יוסדרו התשלומים. בתגובה, ביקשו המשיבים מבית המשפט המחוזי צו מניעה זמני למניעת ניתוק ופינוי. בית המשפט צידד במשיבים, ונתן את צווי המניעה בשל המחלוקת האמיתית על קיום החוזה, ובכך מנע שימוש בשיטות פינוי כוחניות. עם זאת, נפסק כי צווי מניעה אלה יעמדו בתוקפם רק אם המשיבים שילמו דמי שכירות המגיעים להם ממועד מסוים ואילך. בערעור שהגישו המבקשים נטען כנגד צווי המניעה, תוך הדגשה כי דמי השכירות חייבים ללא קשר להפרות הנטענות. בסופו של דבר, החלטת הערעור תמכה בצווי המניעה המקוריים, וקבעה כי הם יבוטלו אם המשיבים לא יעמדו בהתחייבויותיהם הכספיות בתוך פרק זמן מוגדר, דבר המשקף גישה מאוזנת לטענות החוזיות והשנויות במחלוקת של הצדדים. לא נפסקו הוצאות בהחלטה זו, שהסתיימה ב-10 ביולי 2002.