ע"א 365/66

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין **ע"א 365/66 אברהם צמח נגד יעקב קונפינו, עו"ד**, המבוסס על העובדות והעקרונות המשפטיים העולים מן הטקסט: ### **רקע עובדתי** המערער היה צד להליך קודם בבית המשפט העליון, שבו הוחלט להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. במסגרת אותו פסק דין, חויב המערער לשלם לצד שכנגד "את הוצאותיו בצירוף שכר-טרחת עורך-דין כולל בבית-משפט זה בסך 300 לירות". קודם לדיון בערעור, התקיימו שתי המרצות (הליכי ביניים) שבהן נפסקו הוצאות בסך 100 ל"י כל אחת, "לפי התוצאות". מאחר שהמערער הפסיד בערעור, הוא נדרש לשלם את הוצאות ההמרצות (200 ל"י) בנוסף ל-300 ל"י שנפסקו בערעור עצמו. המערער טען כי המילה "כולל" בפסק הדין משמעה שהסכום של 300 ל"י כולל בתוכו גם את הוצאות הליכי הביניים, ותבע את עורך הדין של הצד שכנגד להשבת הסכום שנגבה ביתר לטענתו. --- ### **עקרונות משפטיים מרכזיים** #### **1. פרשנות המונח "שכר טרחת עורך דין כולל"** בית המשפט הבהיר את המשמעות הטכנית-משפטית של המונח "כולל" בהקשר של פסיקת הוצאות. לפי פסק הדין, המונח אינו בא "לבלוע" הוצאות שנפסקו בהליכים אחרים או קודמים, אלא נועד לייתר את הצורך ב**שומה מפורטת** של מרכיבי שכר הטרחה. * **העיקרון:** במקום לפרט בנפרד שכר עבור התייצבות, שכר עבור מתן שירותים אחרים ושאר מרכיבים המופיעים בתוספות לתקנות, בית המשפט קובע סכום גלובלי ("כולל") המכסה את כלל השירותים המשפטיים שניתנו **באותה ערכאה**. #### **2. עצמאותן של הוצאות בהליכי ביניים (תקנה 475)** בית המשפט מדגיש את המעמד המשפטי העצמאי של צווי הוצאות שניתנו במסגרת המרצות או הליכי ביניים. * **העיקרון:** מכוח תקנה 475 לתקנות סדר הדין האזרחי (תשכ"ג-1963), צווי הוצאות בהליכי ביניים עומדים ברשות עצמם. פסק דין בערעור גופו אינו מבטל או בולע צווים אלו, אלא אם נאמר כך במפורש. #### **3. פרשנות המונח "בבית משפט זה"** בית המשפט ניתח את התיחום הגיאוגרפי-ערכאתי של פסיקת ההוצאות. * **העיקרון:** הביטוי "בבית משפט זה" נועד להבחין בין ההוצאות שנפסקו בערכאת הערעור (העליון) לבין ההוצאות בערכאה הדיונית (המחוזי) שאליה הוחזר התיק. אין בביטוי זה כדי להכליל הוצאות מהליכי ביניים שהיו תלויות בתוצאות הערעור, אלא רק לתחום את שכר הטרחה לשלב הערעור הנוכחי. --- ### **חידושים משפטיים** #### **1. חזקת אי-הידיעה של ערכאת הערעור על פרטי הליכי הביניים** חידוש מעניין בפסק הדין הוא הקביעה כי ככלל, בית המשפט הפוסק בערעור אינו מודע בהכרח לכל הליכי הביניים שהתקיימו ולסכומי ההוצאות שנפסקו בהם. * **השלכה:** מכיוון שבית המשפט לרוב אינו יודע מה נפסק בהליכי הביניים, קיימת **חזקה משפטית** שהוא לא התכוון לכלול אותם בסכום הסופי, אלא אם כן גילה דעתו וקבע זאת במפורש "לשם הקלת החישוב". #### **2. נטל הפירוט על בית המשפט המבקש "לכלול" הוצאות** פסק הדין קובע כלל פרוצדוראלי ברור: אם בית משפט מעוניין שסכום הוצאות סופי יכלול גם הוצאות תלויות ועומדות מהליכי ביניים, עליו לציין זאת **במפורש**. בהיעדר קביעה מפורשת, ההוצאות הן מצטברות ולא נבלעות. #### **3. מניעת תביעה אישית נגד עורך דין בגין גביית הוצאות** אף שהדבר לא עמד במרכז הדיון העקרוני, פסק הדין מאשרר את דחיית התביעה האישית נגד עורך הדין שגבה את הכספים עבור לקוחו. בית המשפט רואה בניסיון המערער להשיב את הכספים דרך תביעה נגד הפרקליט כפעולה חסרת יסוד, תוך רמיזה על "יצר ההתנצחות" של המערער. --- ### **סיכום** פסק הדין מבצר את ההפרדה בין הוצאות שנפסקות בגין הליכי ביניים לבין שכר הטרחה הסופי הנפסק בערעור. הוא קובע כי המונח "שכר טרחה כולל" הוא מונח טכני הבא להחליף שומה מפורטת, ואינו מהווה "סל" הבולע לתוכו חיובים כספיים קודמים, אלא אם צוין אחרת במפורש.