סע"ש 36436-10-19

תקציר

התובע, טכנאי שירות שהועסק על ידי הנתבעת בין השנים 2006-2019, הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת בגין נושאים שונים הקשורים להעסקה. השופטת קיבלה חלקית את הטענה לאחר בחינה מדוקדקת של כל אחת מטענות התובע. ראשית, השופטת קבעה כי התובע זכאי לפיצוי בסך 1,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודתו, כנדרש בחוק. באשר לתביעת התובע לגמול שעות נוספות, קבעה השופטת כי משרתו של התובע אינה משרה של אמון וכי שעות עבודתו נקבעו ומפוקחות על ידי הנתבעת. עם זאת, השופטת דחתה את התביעה לגמול שעות נוספות בין השנים 2012 ל-2016, שכן מהראיות עולה כי התובע תוגמל כדין עבור עבודתו, לרבות שעות נוספות. עבור השנים 2016 עד 2019 פסקה השופטת לתובע 2,268 ש"ח גמול שעות נוספות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, שכן הוכח כי התובע עבד בימי שישי ללא תמורה ראויה. כמו כן הורתה השופטת לנתבעת לשלם לתובע 20,000 ₪ לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שכן התובע הועסק בניגוד למגבלותיו הרפואיות מספטמבר 2017 ואילך. בנוסף, מצאה השופטת פגמים בהליך השימוע טרם פיטורי התובע והורתה לנתבעת לשלם פיצוי בסך 10,000 ₪. השופט פסק לטובת תביעת התובע לפיצויי פיטורים, ופסק לו 1,168 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עם זאת, השופטת דחתה את תביעות התובע להפרשי פנסיה, חופשה ומחלה, כמו גם את טענתו לניכוי שלא כדין, מחוסר ראיות. בסך הכל, השופט הורה לנתבע לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, שהיו נמוכים משמעותית מהסכום שתבע התובע. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ונמסר להם על זכותם לערער בתוך 30 יום.